הם יצאו לדייט שלישי היה להם ממש נחמד יחד, כשהוא התקרב אליה נישק ורצה להרגיש אותה יותר, היא עצרה אותו והסבירה לו שזה מהר לה מידי.
מאז עברו 4 ימים ואין זכר לקולו.
היא מחקה את המספר שלו ואת כל שיחות הוואסטאפ שהיו בינהם, החליטה שהוא לא בשבילה וכביכול נעלה את הסיפור.
ולמה כביכול? כי בפנים היא רותחת.
כל מה שהוא רצה ממני זה סקס אמרה.
איך הוא מעיז להיעלם ככה?? המחשבות לא נותנות לה מנוח.
גם הוא הגיע לדייט השלישי שלהם.
קצת בחשש, כי כבר אחרי הפעם השניה שנפגשו אמר לי שהוא לא כזה סגור שהיא מספיק מתלהבת ממנו.
בדייט השלישי כשהתקרב לנשק אותה, היא עצרה אותו והוא הבין שזהו היא בכלל לא בעניין שלו. מאז הפסיק לנסות ולא שמע ממנה יותר.
אני לא מבין מה לא הולך לי עם נשים, אמר בעצב.
אף אחד מהם לא בדק עם האחר, הם לא העיזו לפתוח כי כמו רובינו הם כ״כ מפחדים להרגיש דחויים.
במקום זה, גם בדומה לכולנו, הם מעדיפים לספר סיפור ולסבול.
אף אחד מהם לא בדק עם האחר, הם לא העיזו לפתוח כי כמו רובינו הם כ״כ מפחדים להרגיש דחויים.
במקום זה, גם בדומה לכולנו, הם מעדיפים לספר סיפור ולסבול.
היא סובלת מהסיפור שלה – שהוא רצה אותה רק לסקס וכשהיא לא נענתה הוא נטש.
הוא סובל מהסיפור שלו – שהוא לא גרם לה מספיק להתלהב ממנו.
שני אנשים מופלאים שהפחד מדחייה הרג את הסיכוי שלהם לקשר.
לפי מה אתם קובעים את הסיפורים שלכם?
