החופש מפחיד את כולנו

תמונה של מעיין יושבת

הלוואי ויכולתי להעביר לכם את החוויה שעוברת על אנשים שמשתתפים בקורסים ב 10 מפגשים בלבד.
הלוואי ויכולתי להעביר לכם איך בתחילת הקורס יש הלם מסויים ואיך ממפגש למפגש אנשים מתחילים להכיר את עצמם טוב יותר, לזהות מה בהם חוסם אותם מלהתקדם לאן שהם רוצים ואיך לשחרר את מה שכבר לא עובד/מכביד.
הם לא הופכים להיות אנשים אחרים פשוט כי הם לא אמורים, הם פשוט לומדים לזהות דפוסים שמאמללים אותם לנהל אותם ולכן יש תחושת שחרור ועוצמה.

החופש (תתפלאו) מפחיד את כולנו. לא סתם המשפט מספר החיים והמתים נחרט לי עמוק כבר לפני 15 שנה.

״לעיתים, גם כשדלת התא נפתחת, האסיר בוחר שלא לברוח״

החופש (תתפלאו) מפחיד את כולנו. לא סתם המשפט מספר החיים והמתים נחרט לי עמוק כבר לפני 15 שנה.

״לעיתים, גם כשדלת התא נפתחת, האסיר בוחר שלא לברוח״

אנחנו רוצים להרגיש טוב ובדיוק באותו זמן מפחדים מלהיות אלו שאחראים לאושר שלנו.

באופן אישי, תמיד לא סבלתי שניסו למכור לי מוצרים או רעיונות והאוטומט שלי היה להיות עצבנית ואפילו לא פעם מגעילה לצד השני, אבל היתה גם פעם שהסכמתי לנסות. והפעם הזו הובילה להמשך ועוד המשך ששינה לי את החיים.

ותכלס אני פשוט יודעת (באותה מידה שאני יודעת שכרגע יש וירוס קורונה בחוץ) שמבלי להכיר את עצמינו, להבין מה מנהל אותנו, ומבלי כמה כלים מאד פרקטיים לחיים, בני אדם לעולם ימחזרו את אותן חוויות ותוצאות בחיים.
הנוף אולי ישתנה אבל הרכבת תגיע בדיוק לאותו המקום.

תמונת פרופיל של מעיין בן-ציון

מעיין בן-ציון

בגיל 32, חלה בחיי נקודת מפנה משמעותית, משפחתי ואני חווינו משבר גדול כשבתי בת ה-3 חלתה בלוקמיה.
מצאתי את עצמי רוב הזמן בבית החולים, בזמן שבבית חיכתה לי עוד תינוקת בת שנה וחצי שהיתה גם היא זקוקה לאמא.
אחרי תקופה ארוכה ומתישה נעשה עמנו חסד וזכינו בחיים. הבת שלי כיום בת 21 בריאה ומאושרת.
המשבר הזה הכריח אותי להסתכל מנקודת מבט שונה על החיים ולבחור בדרך אחרת, להיפתח לשאלות שלא העזתי לשאול את עצמי קודם.
כחלק מהתהליך, עזבתי את עבודתי כעו”ד והתחלתי ללמוד אימון. הלב שלי לאט לאט חזר לפעום.